#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם ב&quot;ד מחויבין להפריש קטן העושה עבירה?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-d87bdb27576cef1902407401bded9d0f08caa8a6.jpg"">"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם רואה כהן קטן שבא לטמא את עצמו?	"ה&quot;נ כתב הרמב&quot;ם דאין ב&quot;ד מצוין להפרישו אבל אביו מצוה להפרישו [אם הוא בר הבנה], אכן חידש הטור דהכא ב&quot;ד מצוין להפרישו, וביאר הב&quot;י דאמרינן בגמ&#x27; יבמות (קי&quot;ד) ג&#x27; פעמים הוזהרו גדולים על הקטנים ,א&#x27; דם, ב&#x27; שרצים, ג&#x27; טומאה, ואע&quot;פ שהגמ&#x27; עשה צריכותא ביניהם מ&quot;מ ליכא צריכותא גמור דהוי מצי להזהיר בנבילה ובטומאה וליתו שאר איסורים ממנו א&quot;נ כתב הרא&quot;ם דהוי מצי להזהיר טומאה ודם ולייתי שרצים מינייהו וא&quot;כ הוי כמו ג&#x27; כתובים הבאים כאחד שאין מלמדין ואתי למימר דדוקא בג&#x27; דברים אלו ב&quot;ד מצוין להפרישו ולפיכך ב&quot;ד מצוין להפרישו מטומאה ודם ושרצים ולא בנבילה וחילול שבת ושאר איסורים, אבל הרמב&quot;ם ביאר הצריכותא כפשוטו ויליפינן מינייהו לכל איסורים דרק אסור לספות בידים אבל אין ב&quot;ד מצוין להפרישו. להלכה, הב&quot;ח ס&quot;ל כהטור דב&quot;ד מצוין להפרישו מאיסורים אלו אפי&#x27; אם לא הגיעו לחינוך, אבל הרמ&quot;א (יו&quot;ד סי&#x27; שע&quot;ג) ורוב פוסקים ס&quot;ל כהרמב&quot;ם, וכן קיי&quot;ל (מג&quot;א ריש סימן, שעה&quot;צ ס&quot;ק א&#x27;)"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם ב&quot;ד מצוין להפריש קטן שהגיעו לחינוך?	"תוס&#x27; (שבת קכ&quot;א ע&quot;א) ס&quot;ל דקטן שהגיעו לחינוך ב&quot;ד מצוין להפרישו דס&quot;ל דליכא חילוק בין אב לב&quot;ד, והקשה הרשב&quot;א א&quot;כ למה אמרינן בנדה (מ&quot;ו ע&quot;ב) במופלא סמוך לאיש הוי ליה קטן שאוכל נבילות ואין ב&quot;ד מצוין להפרישו הרי הוא הגיע לחינוך, ותי&#x27; דליכא חינוך אלא על עשה ולא על לא תעשה, אכן הרמב&quot;ם חולק על תוס&#x27; וס&quot;ל דאם הגיע לחינוך רק אביו מצוה להפרישו ולא ב&quot;ד. להלכה, המחבר ס&quot;ל כהרמב&quot;ם והרמ&quot;א הביא דעת תוס&#x27;, והכריע החיי&quot;א דבאיסורי דאורייתא יש להחמיר כתוס&#x27; וב&quot;ד מצוין להפרישו אם הגיע לחינוך [אבל לא בפחות מהגיע לחינוך (שעה&quot;צ ס&quot;ק ט&quot;ו, שונה הלכות סעי&#x27; ד&#x27;, עי&#x27; מ&quot;ב עו&quot;ה במשנת שעה&quot;צ אות י&quot;ג), וכן מבואר במ&quot;ב לקמן (סי&#x27; שס&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ד) דרק אביו מצווה לחנכו ולא אחרים] אבל באיסורי דרבנן יש להקל כהרמב&quot;ם (מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;) [ולכאורה, אם יש מצות חינוך על הקטן עצמו יהא מחויב להפרישו מצד מצות חינוך דידיה, אלא משמע דמצות חינוך רק מוטל על האב (ר&quot;י באק)], ואם הוא בפרהסיא לעולם ב&quot;ד צריכים להפרישו (מג&quot;א ריש סימן)"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מתי אב מחויב להפריש את בנו מאיסור?	"כל זמן שהוא בר הבנה מחויב להפרישו מכל איסורים אפי&#x27; מאיסורי דרבנן (איסור והיתר, מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;) [ופחות מבר הבנה אינו מחויב להפרישו ומ&quot;מ מזיק לו וכמ&quot;ש ביו&quot;ד סי&#x27; פ&quot;א (מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;)], אבל אינו מחויב לחנכו במצות עד שהגיעו לשיעור חינוך כל דבר כפי ענינו (מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;)"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש מצות חינוך 1) על האם 2) לחנך את בתו 3) על הקטן עצמו?	"1) התרוה&quot;ד (סי&#x27; צ&quot;ד) מדייק מגמ&#x27; נזיר (כ&quot;ט ע&quot;א) דליכא מצוה, והקשה המהר&quot;ם מרוטנבארג מהילני המלכה (סוכה ב&#x27; ע&quot;ב), ותי&#x27; דהיא החמירה על עצמה (מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;), והמחה&quot;ש מאריך לפרש דיש לה קצת מצוה, ומוזכר במ&quot;ב (ס&quot;ק ב&#x27;), ועוד כתב המ&quot;ב לקמן (סי&#x27; תרט&quot;ז ס&quot;ק ה&#x27;) דודאי יש לה מצוה אם היא מחנכת את בניה, והערוה&quot;ש (סעי&#x27; א&#x27;) פסק דהאם חייבת בחינוך 2) מגמ&#x27; נזיר (שם) משמע דליכא מצות חינוך על בתו, והקשו תוס&#x27; (נזיר כ&quot;ח ע&quot;ב) דאשכחן דמחנכין הבנות להתענות ליוה&quot;כ, וסיימו תוס&#x27; וצריך לחלק בדבר, והמג&quot;א (ס&quot;ק א&#x27;) מסתפק אם כוונתם לדמות שאר מצות לנזירות או ליוה&quot;כ, ומצדד דשאר מצות דמי ליוה&quot;כ, וכן הביא המחה&quot;ש מתוס&#x27; ישנים (יומא פ&quot;ב ע&quot;א) דדוקא בנזירות ליכא מצות חינוך על הבנות {ויש לפרש ע&quot;פ הקרן אורה (נזיר כ&quot;ט ע&quot;א) דהענין של נזירות הוא להפריש ממותרות ולהקדישו לשמים בזהירות ופרישות ונשים לאו בנות חינוך בענינים אלו (ר&quot;י באק)}, וכן סתם המ&quot;ב (ס&quot;ק ב&#x27;) דאדם מחויב לחנך את בנותיו במצות [ויש סתירה בערוה&quot;ש, דכאן (סעי&#x27; א&#x27;) ולקמן (סי&#x27; תע&quot;ב סעי&#x27; ט&quot;ו) כתב דמחויב לחנך את הבנות, אבל לעיל (סי&#x27; רט&quot;ו סעי&#x27; ב&#x27;) כתב דאינו מחויב לחנך את הבנות (דור מלקטים), ואולי ברכה שאני, וצ&quot;ע] 3) יש בזה מח&#x27; ראשונים, הרמב&quot;ן ורש&quot;י (ברכות מ&quot;ח ע&quot;א) ס&quot;ל דליכא מצוה, ותוס&#x27; שם ס&quot;ל דאיכא מצוה"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם שומע בניו ובנותיו מדברים לשון הרע ורכילות?	"פשוט דצריך לגעור בהם כדי שלא יהיו מורגלים בזה כ&quot;כ עד שנעשו כהיתר {ואפי&#x27; אם אחרים שומעים צריכים למחות אם הגיעו לחינוך} (מ&quot;ב ס&quot;ק ג&#x27;), ובפרט בדורינו השפל שאין בידינו למחות אבל כשהוא קטן ביכולת שישמע לדברינו וממילא אח&quot;כ ירגיל את עצמו בדרך הטוב והישר (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ג&#x27;), ולכן מלמד לא יבקש מתלמידיו לגלות מי עשה העולה (אג&quot;מ יו&quot;ד ח&quot;ב סי&#x27; ק&quot;ג)"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם כהנת מעוברת מותרת ליכנס לאהל המת?	"כתב הש&quot;ך (סי&#x27; שע&quot;א ס&quot;ק א&#x27;) בשם הרוקח דמותרת ליכנס משום ס&quot;ס, שמא הוא נקבה ושמא הוא נפל, ותמה עליו המג&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) הרי הוא בלוע בתוך אמו, ותי&#x27; הנתיב חיים דמיירי כשקרבו ימיה ללדת ורוצה לילד שם (מ&quot;ב ס&quot;ק ג&#x27;), ולאחר הלידה תו לא הוי ספייה בידים ואינו מצווה להפרישו מטומאה, וע&quot;ע במ&quot;ב דרשו מה שהביאו משבט הלוי (ח&quot;ו סי&#x27; קע&quot;ה) ושלחן שלמה"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לספות קטן איסור בידים?	"ילפינן מג&#x27; דרשות דאסור מדאורייתא לספות איסור בידים לקטן, ואפי&#x27; קטן שאינו בר הבנה כלל [דלא כאיסור והיתר (שעה&quot;צ ס&quot;ק ו&#x27;)] (מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;)"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נתן לתינוק לשחק בה?	"איתא בגמ&#x27; (שבת צ&#x27; ע&quot;ב) דאסור ליתן לתינוק חגב טמא חי שמא ימות ויאכלנו והוי כמאכילו בידים, אבל מותר ליתן לו עוף טמא לשחק דאינו ראוי לאכילה (מג&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;)"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לספות ע&quot;י גוי?	"הוי כשאר איסורים דאסור באמירה לעכו&quot;ם [ומכאן מבואר דלא נחשב כספייה בידים שזה אסורה מדאורייתא (יש&quot;ש יבמות פי&quot;ד סי&#x27; ח&#x27;, חת&quot;ס או&quot;ח סי&#x27; &quot;ג, ארחות שבת ח&quot;ב פכ&quot;ד הע&#x27; כ&quot;ט, דלא כפרי יצחק ח&quot;א סי&#x27; י&quot;ב)], אמנם במקום חולי יש להקל ע&quot;י גוי אפי&#x27; באיסורי דאורייתא כגון חמץ בפסח [ולכתחילה ישא התינוק אצל הגוי אבל בשעת הדחק מותר להניח הגוי להביא חמץ לתוך ביתו של ישראל בלא קבלת אחריות] אך יזהר שלא יקדים לו דינר כדי שלא יקנה החמץ (מג&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;)"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם צריך להשקותו סתם יינם?	"יש לבטלו בשש חלקים מים ואז מותר להשקותו ע&quot;י ישראל, ואם אינו יכול לבטלו יצוה לגוי להשקותו (מג&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;) {ונראה דכיון דזה רק איסור דרבנן יש מקום להקל אפי&#x27; ע&quot;י ישראל בשעת הדחק}"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לספות לקטן 1) במקום מצוה 2) במקום חולי כשאין בו ישראל?	"1) כתבו תוס&#x27; פסחים (פ&quot;ח ע&quot;א) דמותר להאכיל קטן פסח אע&quot;פ שלא נמנה עליו כיון שהוא חינוך מצוה [דלא כר&quot;ן בנדרים (ל&quot;ו ע&quot;א) דס&quot;ל דקטנים לאו בני מנוין וליכא איסור בהם], ש&quot;מ דלצורך מצוה מותר לספות בידים [וה&quot;ה דמותר לספות לו שופר, ובלבד שאין קולה נשמע לרבים] (מג&quot;א ריש סימן וס&quot;ק ג&#x27;, מחה&quot;ש) 2) המג&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) הביא קולה כשאין בו גוי והקטן צריך לאכול חמץ דיכול להאכילו ע&quot;י קטן אחר אבל הגדול לא יגע בחמץ (מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;) {וצ&quot;ע דאיסור ספייה הוא איסור דאורייתא, ויש בזה ג&#x27; מהלכים, א&#x27; יש שרצו להוכיח מכאן דליכא איסור ספייה כדי לספות קטן אחר (עי&#x27; אחיעזר ח&quot;ג סי&#x27; פ&quot;א ס&quot;ק ט&#x27; שדן בזה), ב&#x27; רשז&quot;א פי&#x27; דאיסור ספייה קל וכמו שמצינו דהותרה במקום מצוה, והא דאיצטריך להאכילו ע&quot;י קטן היינו כדי שלא יגע בחמץ (שלחן שלמה, מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; פ&quot;ה), ג&#x27; לענ&quot;ד י&quot;ל דחמץ בפסח שאני דהוי כריבתייהו וכמ&quot;ש שיכול להאכיל קטנים ביוה&quot;כ אע&quot;פ שאינו ממש פיקוח נפש, ועוד י&quot;ל דחמץ אינו איסור ממש אלא איסור לזמן, ובזה מיושב סתירה בגר&quot;ז דכאן (סעי&#x27; ה&#x27;) כתב דאסור ליתן איסור לקטן אע&quot;פ שהוא חולה שאין בו סכנה, ולקמן בהל&#x27; פסח (סי&#x27; ת&quot;נ סעי&#x27; כ&quot;ה) מקיל}"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לספות לקטן איסורי דרבנן?	"הר&quot;ן (יומא א&#x27; ע&quot;א) הביא מהרשב&quot;א דאפי&#x27; קטן שהגיע לחינוך מותר לספות לו בידים איסורי דרבנן [אבל הרשב&quot;א בתשובה (ח&quot;א סי&#x27; צ&quot;ב) כתב דלא אמר כן אלא הלכה ולא למעשה], והרמב&quot;ם (הל&#x27; מאכלות אסורות פי&quot;ז הכ&quot;ז) כתב דאסור להאכילו בידים אפי&#x27; איסורי דרבנן, והשו&quot;ע פסק כהרמב&quot;ם, והביה&quot;ל (ד&quot;ה מד&quot;ס) הביא מתשובת רע&quot;א (סי&#x27; ט&quot;ו) דמשמע דמקיל כהרשב&quot;א, ובלבד שהוא לצורך הקטן ולא לצורך עצמו, וכ&quot;כ הבית הלוי (ח&quot;ג סי&#x27; נ&quot;ה ס&quot;ק א&#x27;) שכן מבואר מהרשב&quot;א (שם) {ומרע&quot;א משמע דהבאת מחזור להתפלל נחשב כצורך הקטן, ודלא כצד בפרי יצחק דלקרות לאור הנר נחשב כלצורך גדול דהם אינם רוצים ללמוד תורה ובזה מתיישב קושית המלא הרועים על הרשב&quot;א מגמ&#x27; שבת (י&quot;ג ע&quot;א), והמנחת אריאל תי&#x27; ע&quot;פ הבית הלוי דהרשב&quot;א מודה דאסור לספות איסור דרבנן דיכול לבא לידי איסור דאורייתא}, והמהר&quot;ם שי&quot;ק (או&quot;ח סי&#x27; קע&quot;ג) ג&quot;כ מצדד להקל כשהוא לצורך מצוה, אכן המ&quot;ב לקמן (סי&#x27; שס&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ד) סותם כהרמב&quot;ם ושו&quot;ע דצריך להפריש בניו מאיסורי דרבנן אפי&#x27; אם עושה להנאת עצמו"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לפי השיטות דבל תשקצו אסור מדרבנן (עי&#x27; ב&quot;י יו&quot;ד סי&#x27; קט&quot;ז), לפי הרשב&quot;א מאי קפריך בגמ&#x27; שבת (צ&#x27; ע&quot;ב) שיהא אסור ליתן חגב חי לתינוק משום בל תשקצו?"	"1) תי&#x27; הבית הלוי (ח&quot;ג סי&#x27; נ&quot;ה ס&quot;ק א&#x27;) דזהו אינו לצורך התינוק&lt;br&gt;2) האחיעזר (ח&quot;ג סי&#x27; פ&quot;א) תי&#x27; יש איסור דאורייתא להאכיל שקצים לקטנים, ודברים מאוסים בכלל איסור זה מדרבנן"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אינו אסור להניק תינוק בשבת [כשאינו סכנה] משום איסור ספייה בידים באיסור דש?	"1) ההר צבי (או&quot;ח ח&quot;א סי&#x27; ר&quot;א) תי&#x27; דהוי פחות מגרוגרת ולא אמרינן חצי שיעור אלא כשהוא חזי לאצטרופי וזה לא חזי דהוא בולע כל טיפה וטיפה, וא&quot;כ הוי רק איסור דרבנן ובמקום צער לא גזרו&lt;br&gt;2) רשז&quot;א (שש&quot;כ פל&quot;ו הע&#x27; ס&quot;ב) תי&#x27; דהוי דרך אכילה"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין באיסור שהקטן יכול ליקח מעצמו בידים?	"התהל&quot;ד (ס&quot;ק ו&#x27;) ס&quot;ל דאין זה נחשב כספייה בידים, אכן האחיעזר (ח&quot;ג סי&#x27; פ&quot;א אות ז&#x27;) חולק"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם אומר לקטן שדבר זה מותר?	"השלחן שלמה (ס&quot;ק ב&#x27;) מדייק מריטב&quot;א (יבמות קי&quot;ד ע&quot;א) דנחשב כספייה בידים {ולענ&quot;ד ליכא ראיה דכתב הריטב&quot;א &quot;ומיהו אסור מן התורה להאכילו בידים וגם לומר לו קום אכול&quot;, משמע דהוא לשון צווי}, וכן הוא מפורש בכה&quot;ח (ס&quot;ק ו&#x27;) בשם הרשב&quot;ץ (נדה מ&quot;ו ע&quot;ב) דאם אומר לו שדבר זה מותר יאכל ע&quot;פ הוראתו והוי כאילו מאכילו בידים [וצ&quot;ע, דאיתא בגמ&#x27; דמותר להפר את נדרה ואין זה כספייה בידים, וצ&quot;ל דאם אמר שדבר זה מותר גרע טפי והוי יותר כספייה בידים (מגיה על הרשב&quot;ץ)], ולפי&quot;ז כשכתב המ&quot;ב (ס&quot;ק ד&#x27;) דספייה הוא דוקא כשמצוה לו לעשות איסור צ&quot;ל דאם אמר לו שדבר זה מותר כאילו מצוה לו {ויש לעיין למעשה, דפשטות הגמ&#x27; משמע דאין זה נחשב כספייה}"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחרש ושוטה?	"אע&quot;פ שאסור לספות להם איסור בידים (פמ&quot;ג מש&quot;ז סי&#x27; רס&quot;ו ס&quot;ק ד&#x27;) מ&quot;מ ליכא מצות חינוך בהם (כה&quot;ח ס&quot;ק ח&#x27;, ביה&quot;ל לעיל סי&#x27; רס&quot;ו סעי&#x27; ה&#x27;), ואם הם נתרפאו יש להם לעשות תשובה כמו קטן (כה&quot;ח ס&quot;ק ל&quot;ד)"	סימן שמג סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קטן שעשה עבירה, האם הוא צריך תשובה?	"כתב הרמ&quot;א בשם תרוה&quot;ד אע&quot;פ שמדינא א&quot;צ תשובה משהגדיל מ&quot;מ טוב לו לקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, וביאר המג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) כמו שמצינו בסנהדרין (נ&quot;ה ע&quot;ב) דמקרי קלון, והוסיף הט&quot;ז (ס&quot;ק ב&#x27;) ע&quot;פ רש&quot;י בב&quot;ק (צ&quot;ח ע&quot;ב) דאפי&#x27; היזק ע&quot;י גרמי [כגון שרף שטרותיו של חבירו] יש לשלם (שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ח), והגר&quot;א (ס&quot;ק י&#x27;) מוסיף עוד מקור מגמ&#x27; שבת (נ&quot;ו ע&quot;ב) דיאשיה המלך היה מחזיר משלו מי שהיה מחייב בדין כשהיה בן ח&#x27; {וש&quot;מ דאפי&#x27; אם הזיק בשוגג ושלא בכוונה יש ענין לשלם, ואין לדחות דשאני התם דשגגת תלמוד עולה זדון דזהו דוקא בגדול בר דעת ולא בקטן}. ומדינא, אם הגניבה בעין מחויב להחזירו (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;), ועוד ראוי לב&quot;ד להכותו אם גנב או הזיק כדי שלא ירגיל בה, וכן אם הוא חבל או בייש חבירו צריך להפרישו שלא יארע תקלה על ידו"	סימן שמג סעיף א		
